יום ראשון, 18 באוקטובר 2009

המשמעות של כרטיסי טיסה בסגנון "דקה 90" בימים של צניחת רווחים מנסיעות עסקיות

חברות התעופה חוות ירידה משמעותית בהכנסות מנסיעות עסקיות. הנוסע העסקי כידוע לא יכול לחכות לרגע אחרון ולקנות כרטיס טיסה בסגנון דקה 90. נוסע עסקי, מעצם הגדרת העניין הוא נוסע שחייב להיות בזמן מסוים במקום מסוים (פגישות, תערוכות וכו'), טיסות לפרקי זמן קצרים, בקיצור זהו לקוח שבוי שניתן לכפות עליו מחירי טיסות יקרים.

קיפאון הוא מסימניו הראשונים של משבר כלכלי. מבחינת חברות התעופה ברור שיש ירידה בהכנסות בכלל ובהכנסות מן המגזר העסקי בפרט. וכנאמר כאן זהו מגזר עתיר שומן כרטיסי טיסה. חברות התעופה חייבות למצוא עצה ופתרון כיצד איפה להחזיר לעצמן את הרווחים האלו שאבדו. ברור שטיפוסי נסיעה בסגנון דקה 90 לא מביאים רווחיות משמעותית לחברות תעופה. גם בעולם התעופה חל העיקרון ה 20 – 80 (   Vilfredo Pareto כ-20% מלקוחות של חברה מייצרים כ-80% מההכנסה של החברה).

כיוון שכך "התלבשו" חברות התעופה על הלקוחות הטסים בניסיון למקסם רווחים. אכן מוכרים כרטיסי טיסה זולים. אכן שומרים על רוח והווי "דקה 90" : הרי אנחנו חברות השכר וחברות ה low cost . הרי חרטנו על דגלנו את הקונספט "טיסות זולות" אלא שגובים קנסות ואגרות נוספים על המוצר שקיים בלאו הכי. שירותים שבעבר ניתנו כחלק ממחיר כרטיס טיסה הופרדו וניתנים בתשלום נוסף:
רוצה אוכל בטיסה? שלם! 
אלכוהול? בשמחה, למה לא, בכיף- שלם!
רוצה סרט בטיסה? שלם!
קר לך?רוצה שמיכה? בשמחה- 5$
רוצה להזמין מושב במטוס מראש? שלם!
לא עשית רישום מוקדם בבית לטיסה? נאלץ לקבל שירותי בידוק של דיילת? שלם
והרשימה ארוכה ויצירתית. וזוהי רק ההתחלה... זה קורה באמריקה בגדול. זה בוודאי קורה כאן בקטן כאן ועכשיו, ויקרה בקרוב גם אצלנו ובגדול

אין תגובות: